מבזן ועד היום – ההיסטוריה שמאחורי בתי הזיקוק בישראל

ראשית הדרך בתקופת המנדט

בשנת 1938 הוקמו בתי הזיקוק במפרץ חיפה על ידי שלטונות המנדט הבריטי. ההחלטה להקים את המתקנים דווקא בחיפה לא הייתה מקרית – הבריטים חיפשו מיקום אסטרטגי שיאפשר אספקת דלק לכוחותיהם לקראת מלחמת העולם השנייה שנראתה באופק. צינור הנפט שהגיע מצפון עיראק הוביל ישירות אל מפרץ חיפה, והנמל החדש שהוקם באזור אפשר עגינה נוחה של מכליות. כבר בימים ההם הפכו בתי הזיקוק ליעד אסטרטגי, וביולי 1940 הופצצו על ידי חיל האוויר האיטלקי במתקפה שהותירה עשרות הרוגים.

מנכס לאומי למונופול תעשייתי

לאחר הקמת המדינה הפכו בתי הזיקוק לנכס אסטרטגי של ממש. הם סיפקו את רוב צורכי הדלק של המשק הישראלי הצעיר, והתפתחו לאורך השנים לתשלובת פטרוכימית ענקית. בשנת 1972 שונה שמם מ"בתי זיקוק חיפה" ל"בתי זיקוק לנפט", ובהמשך הפך המיתוג המוכר – בזן – לשם הרשמי של הקבוצה כולה. בשנות השבעים הגיע הייצור לשיא של כעשרה מיליון טון נפט בשנה. המונופול של בזן על זיקוק הנפט בישראל נשבר רק בשנת 2006, כאשר בית הזיקוק באשדוד נמכר לחברת פז.

בזן והמחיר הסביבתי

במהלך העשורים התברר שהמחיר האמיתי של התעשייה הפטרוכימית גבוה בהרבה ממה שנראה לעין. מחקרים רבים הצביעו על קשר בין פעילות המפעלים במפרץ חיפה לבעיות בריאותיות קשות בקרב תושבי האזור. בשנת 2014 דורגה בזן כמפעל המזהם ביותר בישראל על ידי המשרד להגנת הסביבה. ארגוני סביבה החלו לדרוש את סגירת המתקנים, וההתנגדות הציבורית הלכה וגברה. מגדלי הקירור שהפכו לסמל של מפרץ חיפה, נהרסו בשנת 2021 כחלק מהשינויים במתחם.

עתיד לא ודאי

מתקפות הטילים האיראניות חשפו את הפגיעות הקיצונית של התלות במתקן אחד. הפגיעות הישירות בבזן גרמו להשבתת חלק מהייצור ולמותם של עובדים. היום ברור יותר מתמיד שהקונספציה הישנה חייבת להשתנות וכמה שיותר מהר. מומחים קוראים לפיתוח אנרגיה מתחדשת ולהקטנת התלות בזיקוק מקומי. השאלה אם ישראל תמשיך להחזיק בתעשייה מזהמת בלב אזור מאוכלס, או שתעבור לחלופות נקיות יותר – נותרה פתוחה.